אוכל תורכי אמיתי בבת-ים

אוכל תורכי אמיתי בבת-ים

אין על התורכים.

קבב, בקלאוות, בורקסים, תבלינים, תרבות. אימפריה… לא לחינם התורכים היו אמפריה, ועלו לגדולות בזכות המנהיג אטאטורק (אבי הטורקים בויקיפדיה). תורכיה היא גם גן עדן קולינרי. כשהייתי ילד קטן טסתי לאיסטנבול עם אמא ואחותי, קנינו מעילי עור (שהיו פעם באופנה), הסתובבנו בשווקים ואפילו בדיעבד נאמר לי שאכלתי את אחת המנות שאכתוב עליהן פה בפוסט (סגירת מעגל מישהו???).

הרומן שלי עם האוכל התורכי התחיל לפני חודשיים. האינטסגרם כבר מיצה את עצמו, עוד תמונה של אוכל שרק נראית טוב ואין לי מושג איך היא באמת, צבעוניות ואסטתיקה – אבל הכל נשאר בגדר "וואו איזה יופי" אבל כלום לא נכנס לפה (לא כאן, here, אלא – מלשון אף אוזן גרון). סמיילי עצוב.

אז מצאתי בחור תורכי באינסטגרם שיש לו מסעדה תורכית וכל פעם מעלה סרטונים של מאכלים תורכיים (כיאה לטרנד של Nusr-Et שפותח מסעדות כמו שבליינים מורעבים ב 3 בלילה בולסים סמבוסק) ומה אני אגיד לכם – אהבתי מאוד. יש משהו בבישול עדות, בבישול מסורתי, מתכון שעובר מסבתא-לבת-לנכד-שהופך-לסבא-וכו' ומחמם את הלב והאווירה בהרגשה של משפחתיות וביתיות שמחזקת את התא המשפחתי ומעצימה את הילדים בקשר שורשי ומקום בטוח שתמיד קיים להם. כשאני, כמי שנושא 50% גנים רומניים ו 50% גנים תוניסאיים, אוכל קבב רומני אמיתי עם המון שום, או ממליגה טובה (פולנטה לנפגעי מסעדת מחנה-יהודה), או עוגית מקרוד תוניסאית, פריקסה או קוסקוס (אלוהים! קוסקוס…) – אני נתקף זכרונות ילדות והרגשה חמימה וטובה של סבתא לילי הרומניה וסבתא ניצה התוניסאית, ובאותו הרגע אני לא צריך יותר כלום כי כל כולי מלא בכל-טוב לגוף ולנפש.

באדיבות האינסטגרם שלו- https://www.instagram.com/nusr_et/
באדיבות האינסטגרם שלו- https://www.instagram.com/nusr_et/

אז אהבתי, ממש אהבתי את מה שראיתי באינסטגרם – והתחלתי להרחיב אופקים ולראות דרך העיניים (באותו הזמן אך ורק דרך העיניים) עוד ועוד אוכל תורכי. אני יכול להמשיך את שטף המילים שיתארו את האוכל התורכי שראיתי, אבל אני מעדיף לא ללכת סחור סחור ולהגיע לעיקר – מצאתי מסעדה בבת-ים שמגישה אוכל תורכי מסורתי – ולא קפצתי על המציאה – זינקתי עליה מגובה 30,000 רגל!

המסעדה מנוהלת על-ידי משפחה תורכית, המקום נמצא על הטיילת של בת-ים, ושאלוהים יעזור לי – כמה טעים שם! נתחיל עם הביקור הראשון שלי:

הגעתי ל Babacim (באבאג'ים) כולי בהתרגשות – היום אני הולך סוף סוף אחרי שבועות של ריור אינטנסיבי על הטלפון, לאכול את מה שעד עכשיו רק פינטזתי עליו ברגעי רעב קשים. הגעתי וסיפרתי למי שניגשה אליי שראיתי תמונה של מנה באינסטגרם ובאתי בעקבותיה סטייל מרקו שמחפש את אמא. הסתכלתי על גוש השווארמה שהסתובב לו, הקבבים על שיפודי מתכת, סלטים, מאפים תורכים, לחם מסורתי, לחמעג'ון – והטאבון שיודע לעשות טוב לכל דבר שנכנס אליו.

הזמנתי לחמעג'ון (בצק דק עם בשר ורוטב עגבניות מעליו) ולאחר מכן ביקשתי שיביאו לי את גולת הכותרת – איסקנדר (Iskander).

טרי ופריך, גדול וטעים. יאם
טרי ופריך, גדול וטעים. יאם

הלחמעג'ון היה גדול, נפרס ל 4 ולידו קיבלתי ירקות. פריך, טעים, פותח את התיאבון – בדיוק מה שהייתי צריך בכדי להכין את עצמי לאיסקנדר שלא איחר להגיע.

Perfection at it's best
Perfection at it's best – Iskander

טא-דאם! קבלו אותו, בתופים במחולות, בשיא תפארתו, בחגיגות ושירי הלל – האיסקנדר!

אז מה אנחנו רואים בתמונה, שלמרות שאני לא רעב כרגע בלוטות הטעם שלי מפיחות בי געגועים למנה? אז ככה – בכלי חרס מניחים את הלחם התורכי חתוך לקוביות, עליו מניחים בנדיבות בשר שנפרס מגוש השווארמה (מכירים דונר קבב? אז דונר אומר "מסתובב" וקבב זה… קבב), על הבשר שופכים רוטב עגבניות (דליל במרקם מאוד ומלא טעם וצבע אדום עז) ומכניסים לטאבון. כשהכל מבעבע כמו שצריך כלי החרס יוצא מהטאבון, יוצקים עליו חמאה מומסת (וואו וואו וואו!), יוגורט ומניחים פלפל חריף, עגבניה ובצל מהגריל. כל השלמות הזאת מונחת מולי ואני לא יודע מה עובד יותר חזק – האף שמריח ריחות משכרים, הרצון לבלוס את המנה בפראיות או האינסטיקנט לצלם את הדבר היפה הזה רגע לפני שאני צולל אליו, כדי שתהיה לי (ולכם) מזכרת.

נתחיל עם השווארמה – אם יש משהו שמאז ומתמיד אני טוען על עצמי הוא שבכל מצב של רעב/שובע אני מסוגל (ורוצה) לאכול מנת שווארמה. הלאפה, הגלגול, הסלטים, הבשר, השומן, הרוטב… אתם יודעים כמה זה טעים. אכלתי המון שווארמות בחיים שלי אבל בשר כזה כמו שטעמתי כרגע בחיים לא אכלתי. זיהיתי ישר שהתיבול הוא לא אותו תיבול של כל השווארמות המוסרתיות שאנחנו מכירים, יש פה משהו אחר. גם הצבע – נתחים בצבע כהה ולא צהבהב כמו שאנחנו רואים בדרך-כלל בשיפודיות. הטעם אחר לגמרי, לוקח את השווארמה למחוזות נפלאים וכמו שאצלי בבית ידוע שממולאים עושים עם "התבלים התורכי שאבא ואמא קנו באיסטנבול ושומרים עליו שלא ייגמר" (הוא נגמר 🙁 ) – התיבול פה עושה עבודת קודש ומרים את הבשר לדרגות טעם מדהימות.

חתיכת לחם ספוגה בכל טוב
חתיכת לחם ספוגה בכל טוב

היוגורט הקר נותן ניגודיות לכל החום שכלי החרס שומר עליו, החמאה היא שוס לא נורמלי שגורמות לעיניים להיעצם מעצמן ולהתרכז בטעם הנדיר הזה, חתיכות הלחם שסופגות את כלללל הטעמים של המנה ומנעימות את הרגע בנימוחות הספוגה בטעם, והירקות בגריל שנותנים לך להתעסק ולחתוך ולהזיז וליהנות כמו ילד. רבותיי – האיסקנדר הוא אחר הדברים הכי טעימים שאכלתי בחיי. אגדה.

ככה נראית צלחת שהיה עליה אוכל טעים
ככה נראית צלחת שהיה עליה אוכל טעים

באותם רגעים התיישבו לידי בשולחן עוברי אורח שאחד מהם המליץ לכל השאר שאם הם לא אכלו שם מעולם – זאת הזדמנות נהדרת. הם תפסו אותי בדיוק אחרי שכלי החרס הריק נלקח ממני והביאו לי את הבקלאווה שהם מכינים במקום.

חמים ומתוק. ככה מסיימים
חמים ומתוק. ככה מסיימים

גבירותי ורבותיי – אפקט הוואו. אפקט הוואו נכון לכל תחום בחיים – כשאתה מקבל משהו, מוצר או שירות, והתגובה שלך להתנסות בו מוציאה ממך "וואו!!!". אז ברור שהיה וואו באיסקנדר, אבל הבקלאווה לא הפסיקה להוציא ממני WOW כל עשר שניות – מה שגרם למי שהתיישב לידי לפנות אליי בסקרנות ולבקש שאחרי שהוא מסיים לאכול את השווארמה – שיביאו לו גם מהוואו הזה. החמאה בפנים היתה חמאה מזוקקת, הבצק הדק בסינכרון מושלם עם רמת הסוכר, התה שהגישו לי… אין מילים. כלומר יש, אבל אין. קבלו טעימה מהסרטון הבא:

לא הפסקתי להודות לכולם שם על האירוח הנפלא, על האוכל המטריף ועל כל החוויה הנהדרת הזאת. המאמא של המקום שמחה כמובן לראות את ההתלהבות שלי והפרזנו בדיבור על אוכל תורכי, ושאלתי אותה אם אם מגישים צ'י קופטה, שזו מנת בשר נא תורכי מסורתית, אם תרצו היא מן קובנייה ערבית אבל במרקם הרבה יותר אחיד, צבע אדום עז ומוגשת בתוך חסה או בצק והרבה לימון. בתורכיה היום אסור למכור את המנה עם בשר מכיוון שמבחינה תברואתית כל הדוכנים ברחובות שמכרו אותה החזיקו בשר נא בחום השמש הקופחת, ולכן אפשר למצוא אותה כיום עם שעועית אדומה כתחליף לבשר, אבל אם תתאמצו היטב תאכלו גם את המקור כמובן במסעדות. אז המאמא היקרה הפצירה בי להזמין את המנה מראש והם יכינו לי אותה – שמעתם פעם על דבר כזה? כי אני לא, אני מחכה לקחת את כל הפמלייה ולהזמין גם את הצ'י קופטה.

אם לא השתכנעתם עד עכשיו – אני ממליץ לכל אדם ואדם לבקר במסעדה. היא נמצאת ברחוב רוטדילשד 1 בת-ים, והנה קישור לעמוד הפייסבוק שלה  https://www.facebook.com/babacim3

מעבר לכך יש להם אוכל מוכן, מאפה סירה מסורתי של תרד וגבינה ועוד הרבה מאכלים שהיריעה קצרה מלהכיל. בתיאבון!

והנה עוד תמונה, כי אני פשוט חייב להמשיך לשתף את האיסקנדר המשוגע הזה:

לסיום סיומת
לסיום סיומת

כתיבת תגובה

סגירת תפריט