סוף סוף טאיזו

סוף סוף טאיזו

יום חופש, התעוררות ביקיצה טבעית, רצון עז לארוחה עסקית טובה. איפה רציתי ולא הייתי? טאיזו.

טאיזו קיימת בנוף הקולינרי כבר תקופה, ואף זכתה בתואר המסעדה הטובה ביותר במגזין Time out בשנה האחרונה, והביקורות עליה מעולות. לא רק ממבקרי אוכל, אלא מכל מי שאני שומע שאכל שם, וישר קלטתי שאני עוד לא הייתי. אז שמתי פעמיי לטאיזו עם ציפייה גדולה.

הכניסה למסעדה היא מלובי הבניין שאין צורך לזכור את שמו, יש כמה חללים שונים במסעדה שמעוצבת מאוד לטעמי, בקבוקי יין מבעד לזכוכיות צבעוניות וסולם הזזה כמו באגדות. משרה הרגשה טובה אשר מכניסה אותך לאווירה של התפריט. התיישבתי על הבר.

יש תפריט עסקיות, מצד שמאל בוחרים עיקרית במחיר שלה, ומצד ימין בוחרים ראשונה ללא תוספת.  בנוסף, מוגשות לחמניות מאודות עם מטבלים. חשוב לציין כי יש עוד מנות מתפריט הערב אשר מופיעות בעסקית, כלומר כן מנסים להנגיש חלק מהמנות גם לעסקיות, רעיון מצויין.

לא הסתפקתי רק בראשונה ועיקרית ולקחתי גם קצת מעבר.

ההתחלה היתה כזו – טרטר טאיזו. 12 ש"ח ליחידה (מחוץ לעסקית), אולי אחת המנות הכי מצולמות של המסעדה – קונוס אורז פריך עם קציפת סויה, טרטר דג (שהיה סלמון במקרה שלי) וציפוי של שומשום שחור וביצי דג. מנת ביס מה שנקרא – קטנה ונגמרת בביס.

טרטר טאיזו
טרטר טאיזו – התמונה המפורסמת

כמה יפה, ככה טעים.

כשהחזקתי אותו הוא נפל לי מהיד לצלחת, חלקלק משהו, ואז השתלטתי עליו. פריכות, הרבה מרקמים בפה, מתחת למעטפת היפיפיה ביותר של ביצי הדג והשומשום השחור התגלו להם קוביות הסלמון, והכל מתערבב לביס וטעם מושלם. לא עצרתי להתעכב אם קוביות הדג קיבלו תיבול כלשהו בעצמן, כי זה היה טעים מאוד וכיף וברור לך כי יש דיוק עד לרמה הכי קטנה. חוויה שנגמרה בביס, ועכשיו אני מתחרט שלא לקחתי עוד אחד. חובה.

נתקדם למנה הראשונה בעצם – דמפלינג שנחנזיני. דמפלינג במילוי לחי עגל, מרק בשר, ציר רימונים ופיסטוק מסאללה. זה התיאור המדויק של המנה גם בתפריט וזה מה שגרם לי להזמין אותו, כמה יופי במילים וכמה שמילים יכולות לגרות.

יש 2 גדלים למנה, וכראשונה המנה מגיעה כשתי יחידות דאמפלינג, על כפות שחורות עמוקות:

IMG_20151021_145523
איזו הגשה יפה.

הברמן הסביר לתת בדמפלינג קודם ביס קטן, להרגיש את הנוזלים ולהמשיך משם. הדמפלינג היה עשוי מצויין, והביס שנתתי גרם לנוזלים בפנים להישפך בכף, הרגשה שאני בסין פתאום. הנוזלים עם הבשר הרך, נגיעת צ'ילי אדום ובצק הדאמפלינג מסבים אושר, פשוט שילוב מצויין. לי היתה חסרה מעט מעט מתקתקות נוספת כלשהי, אבל זה לא גרם לי לא לאהוב מאוד את המנה. מומלץ גם כן, ובחום.

מחוץ לעסקית, מכיוון שרציתי קצת יותר מנות, הזמנתי את ה"ברווז שלוש כוסות", ברווז בלחמניה מאודה. עד שהוא הגיע, הגיעו להן הלחמניות המאודות:

IMG_20151021_150519
רך, נימוח ומעולה.

בתוך כלי האידוי נחות להן 3 לחמניות, חייב להגיד שהן נראות יפיפיות! לצידן הגיעה קערה עם יוגורט באפאלו מעולה, וצ'אטני של עגבניות וחציל. שילוב מצויין. הלחמניות נקרעות בקלות, נמסות קצת בפה, ונהדרות. פשוט כיף לנגב איתן את המטבלים וסתם לקחת מהן ביסים פה ושם. תחליף מעולה ללחם וחמאה, שעד כמה שאני אוהב לחם וחמאה (ואפילו מאוד), יצרו פה אלטרנטיבה ברוח החזון של המסעדה.

והנה הברווזון שלי:

IMG_20151021_150752
שווה כל שקל מתוך ה 38 ש"ח.

לחמניה מאודה, שאלוט קריספיים ודקיקים, חסה אייסברג, חמוצים בכבישה במסעדה, רוטב BBQ והברווז כמובן.

פשוט שילוב מנצח. הלחמניה רכה פלאים, מגוון מרקמים של קריספי מהשאלוט, חי-צומח מהאייסברג, בשר רך, לחמניה רכה ומלפפונים חמוצים קשים ונוזליים. כל המרקמים הללו לצד מגוון של טעמים – חמוץ, מתקתק, ירוק… מי צריך יותר. כל אחת כזו עולה 38 ש"ח, וההרגשה היא שיש תמורה מעולה לכסף, כי להבדיל ממנת הביס מקודם, לקח לי די הרבה זמן לסיים אותה, והביסים שלי – איך נאמר – לא קטנים ברוך השם. יופי של מנה.

וכעת למנה העיקרית – כאן החלטתי לקחת משהו טיפה אחר שממש היה בא לי. מנה שמגיעה כחומרי גלם על הצלחת, לא מעורבבת, עם פאראטה (לחם הודי). העיקרון הוא שאוכלים את המנה עם הידיים בעצמינו ומרכיבים אותה לעצמינו כאוות נפשנו. להלן מנת "וינדאלו" – בשר אונטריב, פאראטה, שמנת חמוצה, כוסברה, נענע, בצל סגול וצ'ילי אדום:

IMG_20151021_152902
הכי כיף לאכול עם הידיים.

אונטריב עסיסי (מאמין שבבישול יחסית קצר כי הוא לא זקוק לבישול כ"כ ארוך), רך נימוח, עסיסי ומתפרק. היה כל-כך כיף לקרוע את הלחם, לזרוק לשם חתיכת בשר, להוסיף שמנת חמוצה ולזלף מעל עלים וצ'ילי… לפעמים ככה אוכל צריך להיות, בצורה הכי "חייתית" שלו. אני מטורף על שמנת חמוצה בשילוב הזה ומכיוון שסיימתי אותה כשיש עוד הרבה בצלחת, ביקשתי עוד וקיבלתי בחיוך. לחם חם וטרי שנעשה במקום, עלים טריים וחומרי גלם פשוט טובים. מה צריך יותר? יופי של מנה, עם טעמים טובים של הבשר ברוטב טיפ טיפה חריף עם הרבה עלי דפנה. ממליץ בחום גם כן.

שכחתי לציין, שהארוחה נפתחה עם דפי קולורבי מוחמצים עם נגיעות צ'ילי ושומשום.

חברים, טאיזו פשוט מצויינת. מצאתי בתפריט לפחות עוד 6-7 מנות שסיקרנו אותי בטירוף, ואין ספק שאני חוזר לשם כדי להמשיך לטעום וליהנות. בימי ראשון סופר לי כי נערכים ערבים הודיים (סטייל מה שעשה יובל בהרברט סמואל דאז) שאסור לפספס, ובאמת האוכל מדבר בעד עצמו. אגב, המחיר לכל מה שאכלתי גם היה נורמלי לחלוטין:

  • פתיח קולורבי מוחמץ – ללא עלות.
  • 3 לחמניות מאודות עם צ'אטני ויוגורט – ללא עלות.
  • טרטר טאיזו – 12 ש"ח.
  • דמפלינג שנחנזיני – מנה ראשונה ללא עלות בעסקית.
  • ברווז "3 כוסות" (בלחמניה המאודית) – 38 ש"ח.
  • וינדאלו (המנה העיקרית) – 78 ש"ח.

סה"כ 128 ש"ח לכל הרשימה הזו, לא כולל כוס יין גראנש ב 32 ש"ח ואספרסו שלא זוכר את עלותו אבל היא זניחה. מחיר מצויין, מה גם שהברמנים דאגו להשקות יתר על המידה בצ'ייסר ורי-פיל של היין.

טאיזו – במלעיל או מלרע?

Taizu, דרך מנחם בגין 23, תל אביב. לינק לתפריט הצהריים.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. כרגיל כתבת מקסים ועשית לי חשק לחזור לשם, לטעום דברים שטרם אכלתי. מתה על המסעדה הזו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט