Cavalier

Cavalier

קבלייר. מה מתחרז לי עם קבלייר? האור הגנוז, מסעדה שתמיד דובר עליה בירושלים, משהו שאי אפשר לגעת בו. עד שיצאתי מלשכת התעסוקה וחשתי רעב קל בכנף.

קבלייר מבחינתי היא סוג של מוסד שתמיד ידעתי שמחלקים בו זהב, אבל אף פעם לא הלכתי לבדוק. מעולם. תודות לשעת צהרים שמבשרת על בוא העסקית, בעודי הולך במדרחוב בן-שטח ובודק את העסקיות של דולפין-ים וגבריאל, נזכרתי שבקצה המדרחוב שוכן לו האור. או לפי התרגום – פרש, רוכב.

נכנסתי למסעדה, חלל קטן וצנוע, שולחנות ממופים מפות לבנות ו 3 אנשי עסקים. שברתי שמאלה לאיזור היותר ריק והתיישבתי בשולחן הפינתי. מולי חלון לסמטא, משמאלי חלון לחלל השני ובלבי שמחה.

המלצרית הגישה את התפריט, בחנתי ובחנתי ובסוף הלכתי על כבד אווז (בתוספת 35 ש"ח) שהיה ידוע לי שהוא ספציאליטה של המקום, ומחבת שרימפס ברוטב עגבניות ושום לעיקרית.

לחם, חמאה, גבר, אישה.
לחם, חמאה, גבר, אישה.

לחמים טריים, קוקוט חמאה אישית, סכין חמאה שאני אוהב. שנתחיל?

בעודי מחכה לכבד האווז, נהנתי בגזרת הלחמית לטפח את אחת האהבות שלי – לחם, חמאה, מלח גס. מצויין, והיה נחמד לקבל גם שמן זית. לא נורא.

לא חיכיתי הרבה, והופס, המלצרית הגיעה אליי עם צלחת גדולה וכבדה ובתוכה ההבטחה שלה חיכיתי הרבה שנים – foie gras ברוטב יין אדום וציר בקר, 2 חתיכות וגרגירי מלח גס:

שלמות.
שלמות.

מה יש פה? מה אין פה. חומר גלם טרי. עשוי במידת MR-M, מתקתק, מלוח, עדין, חמאתי, אוורירי, מרקם מושלם והכי טעים שיש. הרגשה של חו"ל, אבל 100% חו"ל. באמת שלפעמים לא צריך להתחכם ופשוט לדעת איך לטפל בחומרי גלם טובים, ובקבלייר הם עושים את זה מצויין. התענגתי עד אין קץ על 2 החתיכות ואת שאר הרוטב ספגתי עם הלחמים שנותרו בסלסלה. לכותב שורות אלה יש ריר בפה בקריאה נוספת של הפסקה האחרונה.

בעודי מתאושש ומעכל את הידיעה שכרגע אכלתי את הכבד אווז הכי טוב שאי פעם אכלתי, המלצרית פינתה את הצלחת (לאאאאאאאאאאאאא!!!) וערכה למנה העיקרית – שרימפס ברוטב עגבניות ושום. לפי תיאורה של המלצרית המנה צריכה להיות 11 שרימפסים בינוניים-גדולים במחבת. אני יודע מה אתם חושבים.. חיי מתאכזרים אליי.

chasilonim
שרימפס מסודרים בצורה עכביש וסיר פירה קטן ונימוח.

מודה ומתוודה, לרגע לא האמנתי שאני רואה מולי שרימפסים, כי הטבח עשה פה העמדה שלא הייתה מביישת את רב-סמל-נגד-בר-כוכבא טאיטו במסדרים של יום העצמאות. מקסים. שוב כמו במנה הקודמת, חומר הגלם מנצח והטריות עולה על הכל. שרימפסים טריים, עסיסיים במידה הסופר-מדוייקת, רוטב פשוט ובסיסי שמלווה אותם ותומך בהם ולי נשאר רק ללקק את האצבעות ולהוציא את כל הבשר שאני יכול. לדעתי אלה היו פיזית השרימפסים הגדולים ביותר שאכלתי, ורמת הטריות בפה התעלתה על זו של כמה מנות שרימפס בברצלונה על הטיילת בים. שאפו. לדעתי שבעתי אחרי 5 יחידות, מה שלא הפריע לי להמשיך לטרוף את שאר המחבת. לצד המנה הגיע פירה מצויין, מרקם מעולה ונימוח, ללא גושים ומלוח כמו שאני אוהב, וגם הוא הוחזר ריק. נפלא.

לקינוח לא היה לי מקום, ביקשתי חשבון, ושילמתי 150 ש"ח כולל טיפ (35 לכבד אווז, 99 לשרימפס ועוד שירות שהוסיפו מראש לחשבון – 12% שיצאו 16 שקלים).

ארוחה נהדרת, מיקום נפלא בירושלים, אוכל מוקפד ויד נהדרת. אחזור לארוחה בערב בשביל הטורנדו רוסיני המפורסם שלהם.

רק הערה אחת קטנטנה שאין לה שום קשר קולינרי – המלצרית הייתה הכי לא מסבירת פנים שיש. לא חייכה, לא השכילה לתת פרטים ומידע, לא שיתפה, ונתנה הרגשה שהיא ממש לא בעניין של לתת שירות באותם צהריים. מזל שהאוכל הצליח להשכיח אותה לגמרי.

קבלייר, רחוב בן סירא 1, ירושלים.

 

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. מעולם לא אכלתי שם אבל כל כך עשית לי חשק. זה יקרה ממש בקרוב.

  2. טוב, מה אני אגיד לך, שוב פעם עשית לי חשק. בעיקר לכבד אווז שאני יודעת שיום אחד זה יתנקם בי (הצינתור מתקרב). עכשיו רק צריך לחכות לסופ"ש כדי לטייל לירושלים, ו-הופ! אני שם.

    1. קחי את בעלולך ותעלו ירושליימה. אני מציע לו"ז כדלהלן:
      1. עסקית בקבלייר.
      2. הצגה בתיאטרון ירושלים.
      3. דרינק ונשנוש בטלבייה בר-יין.
      מתכון בטוח לחיים מאושרים.

  3. magnificent publish, very informative. I wonder why the otheer experts off this sector do not
    notice this. You should proceed your writing. I am confident, yyou have a great readers' base already!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט