Random food pics, round 1

הכנתי לי משהו כמו 19 תמונות לכתוב עליהן, אבל בזמן הכתיבה הבנתי לאט לאט שהפוסט הזה כנראה יהיה ארוך כמו הגלות. אז פיצלתי אותו עבורכם לכמה סיבובים – כמו בקרב אגרוף. קבלו את חמשת התמונות האקראיות הראשונות, לאחר הקדמת חורף קצרה.

החורף הזה משהו, חורף 2015-2016. תוך שבועיים אני מוצא עת עצמי עם חיידק בגרון (סטרפטוקוקוס, תודה ששאלתם) ומיד אחר כך (שזה ההווה), עם דלקת ריאות. אז אני כבר כמה ימים על אנטיביוטיטקה, והחלטתי להילחם במחלה בעזרת פוסט חדש – תמונות אוכל אקראיות – מהמסעדה שבה אני עובד (MESSA) ותמונות מפה ושם שיצא לי לאכול בתקופה האחרונה. שנתחיל?

1. דוכן הראמן של השף אהרוני בשוק שרונה. נו, שרונה מרקט. סבבה.

IMG_20151114_142422
לא במזרח הרחוק. מרכז תל אביב.

לא פשוט לשבת באמצע היום ולתפוס מקום בראמן. יושבים על-בסיס מקום פנוי, ובעצם זה אומר שאורבים לסועדים מאחורי הצלחת וברגע שמזהים קערה שהולכת ואוזלת – יוצרים עובדות בשטח. קצת, איך לומר, מוזר, אבל עברנו דברים גרועים מזה. הזמנתי בירה תאילנדית – סינג, פתיח קטן של סלט עוף וראמן עם בשר בקר.

הפתיח של הסלט היה, סליחה על הביטוי, גרוע, הכי פשטני שבעולם, עם שבבי אפונת ווסאבי. הבירה לפחות פיצתה על זה. אבל לא באתי בשביל פתיח, אלא בשביל ראמן. אז ראמן הוא מנה של אטריות ובשר (חזיר/עוף/בקר) עם שלל ירקות, אצות ותוספות. במזרח, לכל מדינה יש את הראמן שלה, יש בסין, יפן ואפילו קוריאה. אחותי, מומחית בבישול ובתרבות קוריאה, הכינה לא מעט פעמים ראמן, כך שהטעמים לא היו זרים לי. אצל אהרוני, מקבלים למושב קערה מהבילה, עם בשר בקר (לבחירה), אטריות, ביצת סויה, נבטים, דייקון (צנון כבוש יפני) עלי באק-צ'וי, פטריות שיטאקי ובצל ירוק, והכל בתוך המרק. בפועל, ציפיתי לטעמים עמוקים יותר של המרק, מה שלא קיבלתי, ולכן טיפה התאכזבתי, אבל לקבל קערה כזו גדושה בכל טוב – לא בא ברגל. בא בראמן. כיף לבחור כל פעם לשלב מרכיבים אחרים, מחמם, אפילו מנחם בימים קרים, וטעים.

אמנם ציפיתי ליותר, אבל עדיין מספק מאוד. לעניות דעתי, 56 שקלים לראמן בגרסת הבקר זה טיפ-טיפה יקר, אבל אנחנו בשרונה מרקט, במרכז תל אביב, וברור שצריך להחזיר השקעה. כשסיימתי הרגשתי מה שקורה איתי אחרי שאני מסיים סביח – אכלתי די מהר, שזה בעצם כמו להגיד שנגמר די מהר, והיתה לי התלבטות האם להמשיך לעוד מנה. בסוף ויתרתי. גם על עוד סביח אני בד"כ מוותר, אבל זה השכל שחוסם, לא הבטן. יש פה עוד כל מני מנות, כיף להגיע בהפסקת צהרים ולאכול, אווירה על הכיפאק, ופאקינג ראמן להמונים. רוצו שתו.

2. קצת יין.

IMG_20151121_180241
בייל, בנזמה ורונאלדו. שלישיית BBC.


אני אוהב יין, מאוד. בשנה האחרונה לא יצא לי לשתות הרבה דברים ולהתעדכן, והיין מעט נדחק לטובת האוכל. התכנסנו שלושה חברים בדירת מסתור ברחובות לצהריים של שישי שכלל אנטריקוטים, סלטים, יינות, עוד קצת אלכוהול, ופאי פקאן של אשתו של אחד מהחבר'ה (לעתידף, אשתו לעתיד).

משמאל לימין – נתחיל עם היראון 2007. בעצם אצלי, יין הדגל של יקב הרי גליל – "יראון", על שם הקיבוץ בו הוא שוכן, הוא היין הראשון ממנו צעדתי אל עולם היין. הבלנד הוא בלנד שנתי של בורדו, עם שינויים לכאן ולכאן כל שנה. היין נפתח בשלהי 2015, מה שאומר שהוא כמעט בן 9, והפצרתי בחבר שיפתח אותו כבר כדי שלא ימות לנו בידיים. עדיין שמר על גוף מכובד והרבה קריצות לעבר כשעוד הייתי מלצר במסעדת הקולוני של נועם ריזי, רק טועם יינות ומפתה תיירים לטעום את היינות המעולים של מדינת ישראל. כבוד.

היין השני, קברנה סוביניון רזרב של יקב פלאם, מאותה שנת 2007. יין גדול לכל הדיעות, אחד הקב"סים הטובים בארץ. נתן לנו בראש, איתגר ולא איכזב.

והאחרון הוא יין שקניתי בברצלונה במאה (!!!) ש"ח. טונדוניה 2002, ריוחה. בגלל שעבר זמן מאז אותם צהריים אני פחות זוכר, וגם כי הוא נפתח שלישי ואחרון, אבל בוודאות ריוחה כזה עוד לא שתיתי מימיי וההרגשה היתה שהיה שווה לחכות איתו במקרר יין שלוש שנים ולפתוח אותו בחברת ייננים חובבים. לסיכום – הצלחה. ואחרי זה עוד הלכתי לאכול ארוחת שישי אצל ההורים…

3. Cacio e pepe, פסטה עם פלפל שחור וגבינה.

IMG_20151125_213607
הכי טעים בסיבוב הזה.

התרגום המילולי הוא קאצ'יו – גבינת קשקבל, ופפה – פלפל שחור. מאכל איטלקי מסורתי, שבו מגררים את הגבינה (במקרה שלי קשקבל וגאודה) בפומפיה בזמן שמבשלים את הפסטה, וכשהיא אל-דנטה ובמרקם הרצוי, מוסיפים לגבינה מעט מהמים של הפסטה ויוצרים רוטב רק מהמים והגבינה, ומערבבים עם הפסטה.

לאחר מכן, מ-פ-ר-ק-י-ם את המנה עם פלפל שחור גרוס. ויאללה, תירבחו ותסעדו. מנה מדהימה שיצא לי להכין לעצמי כמה פעמים, הכי פשוט, הכי קל, והכי טעים. בפעם הראשונה שהכנתי אותה אפילו לא הוספתי מלח, כי אין צורך, אלא רק זילוף קל של שמן זית על הצלחת וזהו. מלא פלפל שחור בפה, עם גבינה ופסטה – לא יודע מה מגישים בגן-עדן, אבל יש מצב שזו אחת המנות שיוצעו לצדיקי הקוראים מביניכם. ממליץ בחום עם כוס יין לבן ליד, שרדונה, או למעמיקי מסורת – עם וילה אנטינורי לבן. קר ומחוזק בקובית קרח (רחמנא ליצלן). בון אפטיטו.

4. המבורגר גורמה 26.

IMG_20151127_152922
WD. אאארררררגגגגג

אפתח בשני גילויים נאותים. אחד נורמלי והשני קצת פחות. הראשון – אני חולה על המבורגר. נורמלי לא. השני – שימו לב, הוא שאני אוהב את הההמבורגר שלי WD. כן כן כן, כן, כן, ירימו עליי גבה אנשים, ינדו אותי בשבילי האופניים, יזרקו אותי מהסופר ויחרימו אותי בקהילה (אבל איזו קבילה בדיוק). כבר כמה שנים שהפסקתי לאכול את הבורגר שלי M, ואפילו MW. לא יכול לסבול בשר קציצת המבורגר שמדמם, אדום, לא מוכן עד הסוף, ונא. סטייק בוודאי ש M ולא יותר, אבל המבורגר? צר לי. המחסום כבר הוקם.

אז אחרי שהכרתם אותי קצת יותר, אספר לכם מעט על ההמבורגר גורמה 26. מסופר שהוקם ע"י שתי עולות מצרפת. כאן הידע שלי על המקום די נגמר. שמעתי עליו מספיק המלצות בשביל להגיע במיוחד, וכך עשיתי לפני בערך 6 שבועות. בתפריט יש מגוון המבורגרים, כל אחד בקונספט אחר, ואני בחרתי ללכת על הכמהין סטייל.

אז הלחמניה היא לחמנית בריוש, שלמען האמת לא כ"כ שמים לזה לב בזמן האכילה, והתוספות על ההמבורגר היו איולי כמהין (ממחית כמהין כמובן), בטטה קריספית וחזה אווז מעושן. טעים, שמן, מושחת ומשביע. הייתי מאוד שמח לכמות נדיבה יותר של מחית הכמהין כדי שהוא יהיה הטעם הדומיננטי בכל ביס, מה שפחות היה. לצד ההמבורגר הזמנתי צ'יפס עם רוטב גבינה כחולה שהיה דומיננטי מאוד (ברור, זו גבינה כחולה) ותמיד כשרציתי פאוזה מטעמי ההמבורגר – פניתי אליו.

ממליץ בחום.

נתראה בסיבוב השני. Round 2.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט